באולם ההרצאות הממוזג באוניברסיטת בן-גוריון, העולם נראה הגיוני, מסודר וניתן לחיזוי. על הלוח שורטטו עקומות היצע וביקוש שנפגשו תמיד בנקודת שיווי משקל מושלמת. נוסחאות אלגנטיות תיארו את התנהגותו של "האדם הכלכלי" (Homo Economicus), יצור רציונלי לחלוטין שמקבל החלטות אך ורק במטרה למקסם את תועלתו. התיאוריה היפה מכולן, "השערת השוק היעיל", לימדה שכל המידע הקיים כבר מגולם במחירי המניות, מה שהופך את השוק למערכת כמעט מושלמת שאינה ניתנת לניצחון עקבי. עבור רועי רוסטמי, אז סטודנט צעיר לכלכלה, המודלים הללו היו מרתקים. הם הציעו מסגרת קוהרנטית להבנת הכוחות המורכבים המניעים את העולם. שנים לאחר מכן, ביום הראשון שלו מול מסכי מסחר מהבהבים, כשהאדרנלין זורם והמספרים צבועים באדום וירוק זרחני, הוא הבין אמת בסיסית: המפה, מבריקה ומפורטת ככל שתהיה, היא לא השטח.
המסע המקצועי של רוסטמי, מתלמיד לכלכלה ועד לסוחר ומשקיע ותיק, היה תהליך מתמשך של גישור על הפער הזה – הפער שבין התיאוריה הנקייה של האקדמיה לבין המציאות המבולגנת, הכאוטית ולעיתים קרובות, הבלתי רציונלית בעליל, של השווקים הפיננסיים. הוא גילה שהמודלים הכלכליים אינם שקר, אך הם גם אינם האמת כולה. הם מהווים יסוד הכרחי, שפה משותפת ונקודת מוצא, אך היאחזות עיוורת בהם היא מתכון בטוח לאסון. ההצלחה בשוק, כפי שהוא למד על בשרו, אינה טמונה בזריקת התיאוריה לפח, אלא ביצירת סינתזה עדינה: שילוב בין החשיבה האנליטית של האקדמיה, החוסן המנטלי של לוחם הג'ודו, יכולת ההסתגלות של מפקד בים, וההבנה העמוקה שהשוק, בסופו של דבר, הוא זירה של פסיכולוגיה אנושית.
העולם האלגנטי של התיאוריה: כשהשוק מתנהג "לפי הספר"
אי אפשר להפריז בחשיבותם של הלימודים האקדמיים. התואר הראשון בכלכלה בבאר שבע, ומאוחר יותר התואר השני במנהל עסקים בתל אביב, העניקו לרועי רוסטמי את שלד הידע שעליו בנויה כל הקריירה שלו. המודלים שלמד סיפקו לו כלים חיוניים:
- הערכת שווי: מודלים כמו היוון תזרימי מזומנים (DCF) או ניתוח מכפילים (P/E, P/S) הם כלי העבודה הבסיסיים ביותר להערכת שווי של חברה. הם מכריחים את המשקיע לחשוב באופן שיטתי על רווחיות, צמיחה וסיכון.
- תורת הפורטפוליו המודרנית (MPT): כפי שנדון בעבר, תיאוריה זו מספקת את ההיגיון המתמטי מאחורי עקרון הגיוון, ומלמדת כיצד לבנות תיק השקעות יעיל המאזן בין סיכון לתשואה.
- מודלים מאקרו-כלכליים: התיאוריות של קיינס או של מילטון פרידמן מספקות מסגרת להבנת האופן שבו משתנים כמו ריבית, אינפלציה ומדיניות ממשלתית משפיעים על הכלכלה כולה, ובכך גם על שוקי המניות.
"המודלים האקדמיים הם כמו לימוד התווים והסולמות במוזיקה, או לימוד הטכניקה הקלאסית בג'ודו", מסביר רועי רוסטמי. "אתה לא יכול להיות ג'ודוקא טוב אם אתה לא יודע לבצע הטלה בסיסית באופן מושלם. אתה לא יכול להיות מוזיקאי טוב אם אתה לא מבין מהו אקורד. המודלים הם הבסיס. הם מלמדים אותך את שפת השוק, את כללי המשחק הבסיסיים, ונותנים לך נקודת ייחוס רציונלית. הבעיה מתחילה כשאנשים חושבים שהבסיס הזה הוא כל הסיפור".
ההתנגשות הראשונה עם המציאות: עליית הכלכלה ההתנהגותית
המציאות בשטח, כפי שכל סוחר מגלה במהירות, נראית שונה מאוד מההנחות המסודרות של התיאוריה. ההנחה המרכזית על "האדם הרציונלי" מתנפצת לרסיסים ברגע הראשון שבו רואים את השוק נתקף פאניקה. אנשים לא תמיד פועלים כדי למקסם את תועלתם. הם פועלים מתוך פחד, חמדנות, קנאה, תקווה וייאוש.
כאן נכנסת לתמונה הכלכלה ההתנהגותית, תחום מחקר שפותח על ידי הפסיכולוגים הישראלים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, ושינה את פני הכלכלה המודרנית. מחקריהם הראו באופן שיטתי שבני אדם מוטים קוגניטיבית ואינם פועלים תמיד באופן רציונלי.
- שנאת הפסד (Loss Aversion): הכאב הפסיכולוגי מהפסד של 100 שקלים חזק פי שניים מההנאה מרווח של 100 שקלים. תופעה זו גורמת למשקיעים להחזיק במניות מפסידות זמן רב מדי (בתקווה "שיתקנו"), ולמכור מניות מרוויחות מוקדם מדי (מפחד "לאבד את הרווח").
- התנהגות עדר (Herd Mentality): אנשים נוטים לעקוב אחר הרוב, גם אם פעולת הרוב אינה רציונלית. זהו הכוח שמניע בועות פיננסיות (כמו בום ה-AI האחרון, שנכון לאוגוסט 2025 עדיין מהדהד בשווקים) וגם את המכירות ההיסטריות בזמן משברים.
- ביטחון יתר (Overconfidence): סוחרים רבים, במיוחד לאחר רצף הצלחות, מתחילים להאמין שהם גאונים שיודעים לחזות את השוק. ביטחון היתר הזה מוביל ללקיחת סיכונים מופרזת ולהתעלמות מסימני אזהרה.
"על רצפת המסחר, אתה לא פוגש את 'האדם הכלכלי' שלמדתי עליו בספרים", אומר רוסטמי. "אתה פוגש בני אדם. אתה רואה את הפחד בעיניים של סוחר ותיק כשהשוק צונח, ואת האופוריה המסוכנת של משקיע צעיר שהכפיל את כספו במניית מם. המודלים הקלאסיים מתעלמים מהדרמה האנושית הזו, אבל הדרמה הזו היא השוק. להבין את הפסיכולוגיה של ההמון חשוב לא פחות מלהבין דוח רווח והפסד".
בעיית ה"ברבור השחור": כשהבלתי צפוי הופך למציאות
כשל גדול נוסף של המודלים הכלכליים המסורתיים הוא ההתמודדות שלהם עם אירועים קיצוניים. רוב המודלים לניהול סיכונים מבוססים על התפלגות נורמלית (עקומת פעמון), המניחה שאירועים קיצוניים הם נדירים ביותר. אולם ההיסטוריה הפיננסית רצופה באירועים כאלה, שאותם כינה הוגה הדעות נאסים טאלב "ברבורים שחורים": אירועים נדירים, בעלי השפעה עצומה, שבדיעבד כולם מוצאים להם הסבר הגיוני.
המשבר הפיננסי של 2008, מגפת הקורונה, מלחמות פתאומיות – כל אלה היו אירועים שהמודלים לא חזו, ושגרמו להם לקרוס. המודלים פשוט לא תוכננו להתמודד עם שינויים כה דרמטיים ומהירים.
"הניסיון הצבאי שלי כמפקד סטי"ל לימד אותי את העיקרון 'שום תוכנית לא שורדת את המגע הראשון עם האויב'", משתף רוסטמי. "אתה יכול לבנות את תוכנית הקרב המבריקה ביותר, המבוססת על כל המודלים והמודיעין. אבל ברגע שהקרב מתחיל, הכל הופך לכאוס. דברים משתבשים, האויב מפתיע, מזג האוויר משתנה. מה שמנצח בקרב הוא לא בהכרח התוכנית הטובה ביותר, אלא היכולת להסתגל, לאלתר ולקבל החלטות נכונות תחת לחץ, כשהתוכנית המקורית כבר לא רלוונטית".
הוא מיישם את אותו היגיון להשקעות. "תיק השקעות טוב הוא לא תיק שבנוי רק לתרחיש הסביר. הוא חייב להיות בנוי כדי לשרוד את התרחיש הבלתי סביר. אתה חייב לשאול את עצמך: מה יקרה לתיק שלי אם תפרוץ מלחמה? אם תהיה מגפה חדשה? אם תהיה פריצת דרך טכנולוגית שתהפוך תעשייה שלמה למיותרת? אלו שאלות שהמודלים לא אוהבים, כי אי אפשר לכמת אותן. אבל התעלמות מהן היא הפקרות פיננסית".
הסינתזה: מהכיתה לזירת הג'ודו של השוק
אם המודלים הקלאסיים לוקים בחסר והמציאות כאוטית, כיצד ניתן לפעול? התשובה של רועי רוסטמי אינה לזנוח את התיאוריה, אלא לשלב אותה במסגרת רחבה וגמישה יותר, המבוססת על סינתזה בין ידע, ניסיון ודיסציפלינה.
- המודל כיסוד: הידע האקדמי הוא נקודת הפתיחה. אי אפשר בלעדיו. הוא מספק את הכלים לניתוח בסיסי, את השפה המקצועית ואת ההבנה של הכוחות המאקרו-כלכליים. זהו "ספר הטכניקות" של הלוחם.
- הניסיון כמאמן: הלמידה האמיתית מתרחשת בזמן אמת, בשוק עצמו. כל עסקה, ובמיוחד כל עסקה מפסידה, היא שיעור. זוהי המקבילה ל"רנדורי" בג'ודו – קרב אימון שבו התיאוריה נבחנת מול יריב חי ובלתי צפוי. עם הזמן, הניסיון הזה מפתח אינטואיציה, "תחושת בטן" שהיא למעשה זיהוי תבניות תת-הכרתי המבוסס על אלפי שעות של התבוננות בשוק.
- הסקרנות כמצפן: מכיוון שהמודלים תמיד יהיו חלקיים והעולם תמיד ישתנה, הסוחר חייב להיות סקרן ללא גבולות. הוא חייב לקרוא, להאזין וללמוד מתחומים שונים ומשונים, כפי שעושה רוסטמי בהאזנה לג'ו רוגן ובהתעניינות בתרבויות שונות. הסקרנות היא הכלי המאפשר לזהות את ה"ברבורים השחורים" הפוטנציאליים באופק, ולהבין את המגמות שהמודלים עדיין לא הספיקו למדל.
- המשמעת כמנוע: בסופו של דבר, כל הידע והניסיון בעולם חסרי תועלת ללא המשמעת לבצע את מה שצריך. המשמעת, שנרכשה באימוני ג'ודו מפרכים ובשירות צבאי תובעני, היא זו שמאפשרת לדבוק בתוכנית, לחתוך הפסדים בזמן, ולא להיכנע לפיתויים של פחד וחמדנות.
לסיכום, המסע להבנת השווקים הוא מסע אינסופי של למידה ובחינה מחודשת של הנחות יסוד. הוא מתחיל בכיתת הלימוד, עם היופי והסדר של התיאוריות הכלכליות, אך הוא לעולם אינו מסתיים שם. עבור רועי רוסטמי, להיות משקיע מצליח פירושו לחיות בנוחות בתוך המתח שבין המודל למציאות. זה אומר להשתמש במודלים כמפה, אך תמיד לזכור להרים את העיניים, להתבונן בשטח המשתנה, ולהיות מוכן לסטות מהשביל המסומן כשהאינסטינקטים, שחודדו על ידי שנים של ניסיון, מאותתים על סכנה או הזדמנות. המשקיע השלם אינו אקדמאי טהור וגם לא סוחר אימפולסיבי; הוא שילוב של השניים, תלמיד נצחי של הזירה המרתקת והמאתגרת ביותר בעולם – השוק הפיננסי.
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.