יש אנשים שבוחרים שולחן פוקר כמו שבוחרים אבוקדו: לוחצים קצת, מקווים לטוב, ואז מגלים שזה קשה מדי או רך מדי. החדשות הטובות? אפשר להפוך את הבחירה להרבה יותר חכמה, הרבה יותר רגועה, והרבה יותר מותאמת לאופי שלך כשחקן. כי שולחן פוקר הוא לא רק “מקום לשים עליו צ’יפים” — הוא המנוע שמשפיע על הקצב, על רמת הלחץ, על כמה ידיים תראה בשעה, ועל כמה החלטות מורכבות תצטרך לקבל בזמן קצר.
המטרה כאן פשוטה: לעשות סדר בכל סוגי השולחנות הנפוצים (לייב ואונליין, טורנירים וקאש, גדלים שונים ומבני בליינדים), ולהראות איך להתאים את הבחירה לסגנון שלך, לזמן שיש לך, ולכמה דרמה אתה מחפש בערב.
אז בוא נתחיל. ושיהיה ברור: אין “שולחן מושלם” לכולם. יש שולחן מושלם בשבילך, כרגע.
לייב או אונליין: אותה משחק, שתי חוויות (וכמעט שני ענפים שונים)
לפני שמדברים על מספר שחקנים או גובה בליינדים, השאלה הראשונה היא איפה אתה משחק.
אונליין
יתרונות בולטים:
-
קצב מהיר: הרבה ידיים בשעה, הרבה החלטות, מעט זמן להתלבט (היי טיימר).
-
נוחות: משחק מהספה, בלי חנייה ובלי לחפש מי לקח לך את הכיסא.
-
אפשרויות בלי סוף: סטייקים, פורמטים, טורנירים, שולחנות… מבחינתו זה בופה.
מה זה דורש ממך:
-
משמעת והתרכזות, כי קל “לגלוש” להחלטות אוטומטיות.
-
היכרות בסיסית עם עבודה מול סטטיסטיקות וכלי מעקב (אם רלוונטי לפלטפורמה ולסגנון).
לייב
יתרונות בולטים:
-
מידע אנושי: טללים, דינמיקה, קצב נשימה… אנשים הם יצורים עם הרגלים.
-
פחות ידיים בשעה: למי שאוהב לחשוב לעומק, זה בול.
-
חוויה חברתית: יש קסם בלראות צ’יפים אמיתיים ולא רק מספרים.
מה זה דורש ממך:
-
סבלנות: דברים זזים לאט יותר (כן, גם כשמישהו “רק שואל כמה זה הרייז” בפעם העשירית).
-
ניהול רגשי טוב: מול אנשים, הצלחות והפסדים מרגישים “אמיתיים” יותר.
שולחנות קאש: הכסף עולה ויורד כמו מעלית (ואתה מחליט מתי לצאת)
קאש גיים הוא העולם שבו אתה נכנס עם סכום, משחק בליינדים קבועים, ויכול לקום מתי שבא לך. הוא מושלם לשחקנים שאוהבים שליטה על הזמן ועל הווליום.
מה חשוב לבדוק בשולחן קאש?
-
סטייקים: למשל 1/2, 2/5, 5/10. זה לא רק “כמה כסף” — זה גם כמה טעויות עולות.
-
עומק סטאקים (Stack Depth): האם כולם יושבים עמוק (+200BB) או קצר (50–100BB)?
-
קצב השולחן: יש שולחנות רגועים ויש כאלה שמרגישים כמו סרט אקשן בלי כתוביות.
למי קאש מתאים במיוחד?
-
מי שרוצה גמישות בזמן (“באתי לשעה ונגמר”).
-
מי שאוהב לבנות יתרון קטן לאורך זמן, בלי לחץ של בליינדים שעולים.
טיפ קטן עם אפקט גדול: בקאש, השולחן עצמו הוא “הבחירה האסטרטגית” הכי גדולה שלך. שולחן נוח מבחינת סגנונות השחקנים יכול להיות שווה יותר מעוד 10% שיפור בתיאוריה.
טורנירים: אותו שולחן, אבל עם טיימר שמזכיר לך לחיות
בטורנירים אתה נכנס עם באי-אין, מקבל סטאק התחלתי, והבליינדים עולים. יש סוף, יש שלבים, ויש מרוץ. חלק מגיעים בשביל האדרנלין, חלק בשביל החלום של “לרוץ עמוק”.
מה להסתכל עליו בטורנירים?
-
מבנה (Structure): כמה זמן לבליינד, כמה קופצים, האם יש אנטה, האם יש BB ante.
-
עומק התחלתי: 20BB זה “יוצאים לקרב”, 100BB זה “יש זמן לנשום”.
-
גודל פילד: 50 שחקנים זה משהו אחד, 5,000 זה חוויה אחרת לגמרי.
למי טורנירים מתאים במיוחד?
-
מי שאוהב סיפור ומשמעות להתקדמות.
-
מי שמוכן לישיבה ארוכה יחסית או לחלוקה לימים.
-
מי שאוהב לחץ חיובי: החלטות בזמן קצר, שלבים משתנים, והחוק: “להסתגל או לעלות על אוטובוס”.
שולחן 9 מקומות, 6 מקומות, או ראש בראש: מספרים קטנים, השפעה ענקית
מספר השחקנים בשולחן משנה את המשחק יותר ממה שרוב האנשים חושבים.
Full Ring (בדרך כלל 9–10 שחקנים)
מה זה עושה למשחק:
-
טווחים צמודים יותר בפרה-פלופ.
-
פחות ידיים משוחקות, יותר סבלנות.
-
יותר דגש על עמדות חזקות (Late Position מרגיש כמו מתנה).
מתאים ל:
-
שחקנים שמעדיפים משחק “קלאסי” ומחושב.
-
מי שמתחיל ורוצה פחות כמות החלטות לדקה.
6-Max (שישה שחקנים)
מה זה עושה למשחק:
-
יותר ידיים, יותר אגרסיביות טבעית.
-
עמדות משתנות מהר, אין הרבה זמן לשבת על הידיים.
-
יותר מצבים של Blind vs Blind, יותר מאבקים קטנים.
מתאים ל:
-
מי שאוהב קצב, לחץ חיובי ותנועה.
-
מי שרוצה לחדד קריאה של ריינג’ים ולהיות פעיל.
Heads-Up (ראש בראש)
מה זה עושה למשחק:
-
אתה משחק כמעט כל יד.
-
המשחק הופך ל”שחמט מהיר” של התאמות: מי מסתגל מהר יותר.
-
כל דליפה קטנה נחשפת מייד.
מתאים ל:
-
מי שאוהב קרבות מנטליים.
-
מי שמוכן ללמוד לעומק התאמות אגרסיביות והגנה רחבה.
שולחנות מהירים מול שולחנות רגועים: כמה החלטות אתה רוצה בשעה?
בעולם האונליין יש גם פורמטים של Fast Fold (שאתה מקפל ומייד עובר לשולחן אחר).
יתרונות של שולחנות מהירים:
-
נפח עצום של ידיים.
-
פחות זמן “להיתקע” מול שחקן איטי.
-
מצוין למי שעובד על משמעת בבחירת ידיים.
יתרונות של שולחנות רגועים:
-
יותר דינמיקה, יותר היסטוריה מול אותם יריבים.
-
אפשר לבנות תדמית, לנצל התאמות, ולצוד נקודות תורפה (בקטע חיובי, כן?).
הבחירה כאן תלויה בשאלה אחת: אתה רוצה להספיק הרבה, או להבין הרבה?
סטאק עמוק מול סטאק קצר: משחק של מרחקים
עומק הסטאק משנה דרמטית את החלטות הפוסט-פלופ.
Stack Deep (150–300BB+)
מה קורה פה:
-
יותר מקום לתמרון.
-
יותר החלטות ברחובות הבאים.
-
ידיים ספקולטיביות (כמו סוטד קונקטורס) מקבלות יותר ערך.
מתאים ל:
-
מי שאוהב מורכבות, סבלנות ועניין אסטרטגי.
-
מי שמרגיש נוח עם ספוטים גדולים בלי להילחץ.
Stack Shallow (20–60BB)
מה קורה פה:
-
החלטות קצרות ומדויקות.
-
הרבה מצבי Push/Fold בטורנירים, והרבה “האם זה מספיק טוב לקופה עכשיו?”
-
פחות מקום לטעויות יקרות, כי אין הרבה רחובות לשחק.
מתאים ל:
-
מי שאוהב פשטות יחסית וזמן תגובה קצר.
-
מי שרוצה ליישם אסטרטגיה יותר “מתמטית” ופחות סיפור ארוך.
בליינדים, אנטה, ו-BB Ante: הסיבה שהקופות גדלות גם בלי שמישהו יעשה משהו
במיוחד בטורנירים, מבנה התשלומים של הבליינדים והאנטה משפיע על התמריצים.
בלי אנטה:
-
פחות כסף מת באמצע.
-
פחות חובה להילחם על כל יד.
-
משחק “שקט” יותר.
עם אנטה / BB Ante:
-
הקופה מתחילה גדולה יותר.
-
הגניבות מהכפתור ומהקאטאוף נהיות משתלמות יותר.
-
המשחק נהיה אקטיבי יותר — וזה נהדר כשאתה מוכן לזה.
איך להתאים שולחן לסגנון שלך: 5 פרופילים, 5 התאמות
הנה דרך מהירה לתרגם “מי אני כשחקן” ל”איפה כדאי לי לשבת”:
-
השחקן המחושב
-
יעד: Full Ring או שולחנות רגועים
-
מבנה מומלץ: סטאקים עמוקים, קצב איטי יותר
-
למה: יש זמן לבנות קווים חזקים בלי להיכנס למיני-מלחמות כל שתי ידיים
-
-
השחקן האקטיבי
-
יעד: 6-Max או שולחנות עם קצב גבוה
-
מבנה מומלץ: סטאקים בינוניים, הרבה ידיים בשעה
-
למה: אתה מרוויח מהלחץ שאתה מייצר ומהיכולת לבחור ספוטים
-
-
השחקן שאוהב סיפור ארוך
-
יעד: טורנירים עם מבנה איטי
-
מבנה מומלץ: בליינדים ארוכים, סטאקים התחלתיים עמוקים
-
למה: יותר מקום לסקיל לאורך זמן, פחות “הכל על מטבע”
-
-
השחקן שמחפש גמישות
-
יעד: קאש
-
מבנה מומלץ: סטייקים שאתה מרגיש בהם נוח, בלי “להתאמץ להיות אמיץ”
-
למה: אתה שולט בכניסה וביציאה, וזה שקט נפשי ששווה זהב
-
-
השחקן התחרותי-אישי
-
יעד: Heads-Up או שולחנות קצרים
-
מבנה מומלץ: בינוני-קצר, כדי לייצר המון ספוטים
-
למה: אתה אוהב התאמות מהירות והרגשה שאתה “מול בן אדם”, לא מול קהל
-
7 שאלות ותשובות שאנשים באמת שואלים (גם אם הם מתביישים)
שאלה: מה עדיף למתחיל — 9 שחקנים או 6 שחקנים? תשובה: לרוב 9 שחקנים מרגיש יותר נוח כי אתה רואה פחות ידיים, יש יותר זמן לחשוב, ופחות מצבים גבוליים. כשתרגיש יציב, 6-Max יהפוך לבית ספר מעולה.
שאלה: בטורניר, עדיף מבנה מהיר או איטי? תשובה: אם באת ללמוד ולמקסם החלטות איכותיות — איטי. אם באת לערב קצר עם אקשן ותחושת “אירוע” — מהיר עושה את העבודה.
שאלה: מה זה “שולחן טוב” בקאש? תשובה: כזה שבו הדינמיקה נוחה לך. לדוגמה, אם אתה חזק בפוסט-פלופ — סטאקים עמוקים זה בונוס. אם אתה אוהב קצב — שולחן פעיל יעשה לך שמח.
שאלה: האם Fast Fold טוב לשיפור? תשובה: כן, במיוחד לפרה-פלופ משמעת ולבניית נפח. מצד שני, הוא פחות מלמד על התאמות מול אנשים ספציפיים כי אתה פוגש כל הזמן יריבים חדשים.
שאלה: איך אני יודע אם סטייק מסוים “גדול עליי”? תשובה: אם ההחלטות מרגישות טעונות מדי ואתה חושב על הכסף יותר מאשר על המשחק — זה סימן לבחור מדרגה נוחה יותר. משחק טוב מרגיש חד, לא מלחיץ.
שאלה: בטורנירים, מה האנטה עושה לי בראש? תשובה: היא גורמת לך להבין שהקופה “מפתה” יותר. זה לא אומר להשתולל, זה אומר לבחור יותר מצבים לגניבה וללחץ בעמדות הנכונות.
שאלה: לשבת ליד שחקנים חזקים זה רע? תשובה: זה מעולה ללמידה ומחדד אותך. ואם המטרה שלך היא ערב נעים וזורם, אפשר גם לבחור שולחן שבו יהיה לך יותר נוח ליישם את המשחק שלך בלי להרגיש שאתה במבחן כניסה.
הטעויות הכי נפוצות בבחירת שולחן (ואיך להחליף אותן בהרגלים חכמים)
-
לבחור שולחן לפי אגו במקום לפי התאמה: עדיף לבחור מקום שבו אתה מקבל החלטות טוב, לא מקום שנשמע “מרשים”.
-
להתעלם מעומק סטאק: אותו סטייק עם סטאקים שונים הוא כמעט משחק אחר.
-
לא לחשוב על זמן: טורניר בלי זמן פנוי? זה כמו להתחיל סדרה כשיש לך 12 דקות לפני פגישה.
-
לא לשים לב לקצב: קצב גבוה דורש ריכוז. קצב נמוך דורש סבלנות. תבחר מה יש לך היום.
סיכום: השולחן הוא חלק מהאסטרטגיה (כן, עוד לפני שקיבלת קלפים)
בחירת שולחן פוקר Run2gain היא החלטה אסטרטגית לכל דבר: היא משפיעה על כמה ידיים תראה, כמה מורכבות תקבל, כמה לחץ חיובי תרגיש, ואיך תוכל להביא לידי ביטוי את החוזקות שלך. קאש נותן שליטה וגמישות, טורניר נותן מסלול וסיפור. שולחן מלא נותן זמן וסבלנות, שולחן קצר נותן קצב ואינטנסיביות. עומק סטאק ובניית בליינדים הם לא “פרטים טכניים” — הם המסגרת שמכתיבה את המשחק.
ובסוף, זה היופי: לא חייבים לשחק את אותו פוקר בכל ערב. אפשר לבחור את השולחן שמתאים למצב רוח, לזמן, ולמטרה שלך — ולתת למשחק להיות גם חכם וגם כיף.