לאור המודעות הרבה שקיימת כיום הנוגעת לשילובם של אנשים עם מוגבלות או בעלי כל נכות אחרת בחברה רגילה תוך הנגשת השירותים השונים, קיים גם חוק לעניין הזה. חוק אשר אומר כי כל מקום אשר מוגדר כמקום ציבורי, מחויב – כך לשון החוק – להנגיש אותו עבור אנשים נכים ובעלי מוגבלות. בצורה כזו, יוכלו גם בעלי המוגבלות והנכים להרגיש כמו בני אדם רגילים אשר יכולים להסתדר בחיים היום יומיים שלהם בכוחות עצמם מבלי שיצטרכו להיעזר עם אנשים אחרים.
מה מוגדר כמקום ציבורי אשר חייב להיות נגיש לנכים?
החוק בעניין זה הינו מפורט מאוד וכלולה בו גם רשימת המקומות שמוגדרים כמקומות ציבוריים אשר חובה להנגיש אותם לנכים. "חוק הנגישות לבעלי מוגבלויות התשנ"ח" מגדיר מקום ציבורי ככזה שלציבור יש עניין להגיע אליו ולכן, מקומות עבודה, מקומות מסחר, מוסדות ציבוריים ומוסדות ממשלתיים שונים נכללים תחת הגדרה של מקום ציבורי המחייב מוצרי נגישות לנכים כגון מאחז יד למדרגות בנוסף לכך, מגדיר החוק גם בנייני המגורים אשר בהם סך הדירות הוא 6 ומעלה כמקומות ציבוריים.
מדוע קיים חוק הנגישות?
כפי שצוין, קיימת כיום מודעות גבוהה לכך שגם לאדם הנכה מגיע לחיות כמו שאר בני האדם ויש לדאוג לאמצעי הנגשה עבורו על מנת שזה יוכל לקרות. חוק זה, שנחקק למעשה בשנת 1998, ביקש להתחשב במצבם של הנכים שכידוע אינו מסתיים רק במציאת חנייה נוחה, אלא הבעיה האמיתית מתחילה כאשר הם צריכים להתנייד ברחבי העיר – להיכנס למקום עבודה, לחנויות שונות ואף להגיע לבית שממוקם לא אחת בקומה גבוהה.
העונש הצפוי לאדם שחייב ליישם אמצעי נגישות למוגבלים אך אינו מקיים זאת
כל אחד שמפעיל מקום ציבורי, אם זה בית עסק, מוסד לימוד או כל מקום ציבורי אחר המופיע בחוק ומתחמק מליישם בו אמצעי נגישות לבעלי מוגבלות צפוי לעונשים שקבועים בחוק: העמדה לדין פלילי על ידי פרקליטות המדינה, כאשר זו עשויה לדרוש אף עונש מאסר בפועל. בנוסף, יתכנו מצבים בהם ייקנס בעל המקום בסכומים גדולים של עד מאות אלפי שקלים.
לאור זאת, ניתן לראות כיום במרבית המקומות הציבוריים את הכניסה המיוחדת והנגישה לנכים.
תחילתה של התקרחות, נשירת שיער במידה גבוהה, דלילות שיער ועוד – כולם מצבים שנגרמים עקב גנטיקה מסוימת או במקרים של מחלות עור, כמו גם בהיעדר תזונה מתאימה, במצבים של סטרס וחרדה, וכדומה.