אחת מהתופעות היותר מעניינות שניתן לדבר עליהן לאורך ההיסטוריה זו התופעה של יהדות קווקז. בהתאם לחוקרים השונים שעוסקים בתחום ניתן לומר שבאזור זה חיו תרבויות שונות זו לצד זו אשר מה שהיה משותף להן היה יותר אתוס מאשר דת. כך קרה שאפילו היהודים האדוקים כן אמצו לעצמם, משכניהם, לא מעט מנהגים זרים שבאו לידי ביטוי הן בקמעות, באמונות תפלות ואפילו המנהגים זרים. עם זאת, יהודי קווקז בהחלט שמרו על השפה שאיחדה אותם אשר עונה לשם: ג’והורי. שנות נוספים בספרות לשפה זו הם: ג’ודאו טאט או טאטית. בשפה זו, השייכת לקבוצת השפות האיראניות, יש יסודות משפות שונות ומגוונות כמו:
- טורקית
- ארמית
- ערבית ועוד
השפה, עבור יהודי קווקז, הייתה גורם מלכד שגם סייע להם לשמור על הייחודיות שלהם לאורך כל השנים.
הספרות העממית של יהודי קווקז
כחלק מהתרבות העשירה של יהודי קווקז והמיוחדות שלהם, ניתן לציין גם את הספרות העשירה השייכת להם ואינה דומה לשום סוג אחר של ספרות. קיימת ספרות בכתב אך לפניה הייתה גם ספרות בעל-פה שהורכבה משני פריטים חשובים והם:
- סיפורי עם
- שירי פזמונים
בדרך כלל הנושאים שבהם עסקה הספרות של יהודי קווקז הם נושאים כמו: מעשיות, משלים על בעלי חיים, אגדות שונות ואפילו סיפורי פולקלור שונים.
הייחודיות שנשמרה לכל אורך הדרך
כפי שהוזכר לעיל, אומנם יהודי קווקז הושפעו לא מעט מהשכנים שלהם, אך הם גם שמרו לכל אורך השנים על זיקתם היהודית ועל השוני. הזיקה שלהם לארץ ישראל הייתה מורגשת לכל אורך השנים ובאה לידי ביטוי בחינוך ובשאיפה לעלות לארץ בכל רגע אפשרי. כיום חיים בישראל לא מעט יהודים מקווקז שעד היום שומרים על המנהגים הנושנים שהביאו עימם מארץ רחוקה.
