תרומת ביציות – שוק פרוץ
שוק תרומת הביציות הוא שוק פרוץ ונכון לשנת 2008 עמד מספר התורמות בישראל על 50 נשים, כך עולה מדיון שהתקיים בועדה למעמד האישה בכנסת בשנה זו.
עד שנת 2011 תוגמלה תורמת בסך של כ-10,000 ₪ ובהמשך הוגדל לכ-19,000 ₪ ועדיין, רוב תרומות הביציות מגיעות מחו”ל.
בין הסיבות להעדר היענות נשים ישראליות לתרום ביציות ניתן למנות:
- קושי רגשי להסכים שיסתובב בעולם ילד שגנטית, שייך לתורמת אך אינה יכולה לגדל אותו
או להכיר אותו לעולם.
- תרומת ביצית גוזלת זמן רב, מאמץ וסבל הכרוך בטיפולים ובדיקות הזהים לתהליכי בדיקות לטיפולי IVF.
- חשש מפני סיכונים ו/או סיבוכים אפשריים, גם אם קיימים ברמה נמוכה.
- סיכונים הכרוכים בהרדמה שעוברת התורמת בזמן שאיבת הביצים.
בארץ או בחו”ל
אי אפשר להתעלם מהשאלה המתבקשת, במה שונה אוכלוסיית הנשים בישראל מזו הקיימת בחו”ל, שם תרומת ביציות נפוצה ומקובלת. ובכן מסתבר, כי לפחות בהיבט הזה, היא אינה שונה למעט העובדה שהשיקול של הנשים בחו”ל הוא בעיקר כלכלי ויש ביקוש רב לתרום ביציות.
תורמת בחו”ל מתוגמלת בכ-1,000 יורו, זהו עדיין סכום פעוט ביחס לתגמול שתקבל תורמת בישראל וניתן להניח שהמצב הכלכלי במדינות מהן מגיעות התורמות קשה הרבה יותר ומבחינתן 1,000 יורו הוא תגמול ראוי בהחלט.
קשה לשפוט או לטעון כנגד הישראליות, שכן, בתרומת ביצית מעורב גם פן רגשי שלא ניתן להתעלם ממנו.
מן הצד האחד, הנשים הישראליות מצביעות ברגליים כשהאמירה הלא כתובה “יש דברים חשובים מכסף” בהחלט ראויה להערכה. מן הצד השני, כחברה, קיימת בנו משאלת לב כמוסה ש”כל ישראל ערבים זה לזה” יגרום לנשים הישראליות להתעלות מעל הפחדים והחששות.
